העיצוב הישראלי אינו רק סגנון. כאשר שואלים אותנו במה שונה העיצוב הישראלי מהעיצוב האירופי או האמריקאי, התשובה כמעט תמיד זהה. ההבדל אינו מתחיל בסגנון ואינו מסתיים בטרנדים. הוא מתחיל בנקודת המוצא. עיצוב פנים נולד מתוך תנאי החיים עצמם. אקלים, אור, מבנה המשפחה, גיאוגרפיה, תרבות יומיומית ותחושת ביטחון. לכן עיצוב ישראלי ועיצוב אירופאי אינם וריאציות של אותו רעיון, אלא שני אופני חשיבה שונים לחלוטין.
אקלים כבסיס לתכנון. בישראל אי אפשר לתכנן חלל מבלי להתייחס לשמש חזקה, לחום, ללחות ולקרבה לים. המרחב הפרטי חי לצידו של האקלים. התוצאה היא תכנון פתוח יותר, הרבה אור ואוויר, מרפסות, פתחים גדולים ותחושת המשכיות בין פנים לחוץ. הבית אינו נסגר פנימה אלא מתרחב החוצה למרפסת או לגינה כחלק טבעי מהחיים. באירופה האקלים מכתיב גישה הפוכה. הבית הוא מקלט. מקום שמגן מפני קור, חושך ורעש. מכאן נובעת סגירות גדולה יותר, שכבות וטקסטיל שמייצרים תחושת עטיפה.
אור כחומר גלם מרכזי. בישראל האור הוא נתון קבוע שמגיע לתוך מערכת השיקולים של הפרויקט. אור חזק, ישיר ולעיתים חסר פשרות. לכן הצבעים, החומרים והטקסטורות נבחרים בזהירות רבה. קשה להסתיר טעויות באור כזה והוא חושף כל החלטה תכנונית. לעיתים קרובות אנחנו בוחרים וילונות קלילים או טקסטיל יותר כבד כמענה לחוזק האור מהחוץ פנימה וזאת כדי לשמור על כנות ודיוק. בעיצוב האירופי או האמריקאי לדוגמא לתאורה מלאכותית יש תפקיד מרכזי ביצירת אווירה. היא מרככת, מחממת ומייצרת תחושת שלמות.
חומרים ויחס לאי שלמות. העיצוב הישראלי מאפשר סימני חיים. בטון, אבן, מיקרוצמנט, עץ וטיח הם חומרים שמתיישנים יפה ואינם דורשים שלמות. יש פחות ברק ורשמיות טקסית ויותר מגע, יש חשיבות לעמידות החומר ולמגע שלו. בעיצוב האירופאי והאמריקאי החלל נתפס לעיתים כאובייקט גמור הבנוי מתוך מסורת בין־דורית, עם דגש קבוע של היררכיה בין האזורים השונים, אסתטיקה וייצוגיות.
תכנון, מטבח, משפחה וגיאוגרפיה. הבדלים בתכנון אינם נובעים רק ממספר בני המשפחה, אלא גם מגודל המדינה והמרחקים שבתוכה. ישראל היא מדינה קטנה. גם כאשר ילדים יוצאים ללמוד, הם לרוב לומדים בתוך המדינה, ובהמשך ממשיכים לגור בארץ. המרחקים בין הערים והיישובים אינם גדולים כמו באירופה או בארה”ב. המשפחות נשארות קרובות זו לזו, נפגשות לעיתים קרובות ושומרות על קשר כמעט יומיומי. מכאן נובעת תחושת משפחתיות חזקה ומסורת של מפגשים קבועים. הבית מתוכנן מלכתחילה כמקום של התכנסות, לא רק כמרחב פרטי למשפחה הגרעינית.
ברוסיה לדוגמא ובארה”ב המרחקים עצומים. כאשר ילדים עוזבים ללמוד בעיר אחרת, הם כבר אינם יכולים להגיע הביתה בכל סוף שבוע. לעיתים נפגשים רק בחגים. מציאות זו מצמצמת את הצורך בחללים ציבוריים גדולים ומשפיעה על מבנה הדירה והיקפה.
מקום המטבח והאי בחלל הבית. לכך מצטרף גורם תכנוני חשוב נוסף, במיוחד ברוסיה, והוא השימוש בגז. במרבית הבניינים קיימת מערכת גז מרכזית עם צינור גז משותף לכל הדירות. מטעמי בטיחות קיימים חוקים ברורים שמשפיעים ישירות על התכנון. מטבח עם גז חייב להיות חלל נפרד, מבודד בדלת. צינורות הגז חייבים להישאר גלויים ונגישים, ואי אפשר להסתירם בתוך קירות או תעלות. נדרשת גם מערכת אוורור ייעודית. בשל דרישות אלו, חללים פתוחים של מטבח עם אי רחב ידיים, סלון ופינת אוכל נפוצים הרבה פחות ברוסיה. זה אינו עניין של טעם או טרנד, אלא של רגולציה ובטיחות. בישראל, שבה אין מערכת כזו של צינורות גז בבנייני מגורים, המטבח כמעט תמיד הופך לחלק מהחלל הציבורי. הוא מחובר לסלון ולפינת האוכל והופך למרכז החיים המשפחתיים. העיצוב מתחיל מהשאלה כמה אנשים נרצה לארח סביב השולחן והרגולציות השונות מכתיבות היכן יהיה אותו השולחן כמשל ללב הבית.
ממ”ד. עיצוב בתוך מציאות. מרכיב ייחודי לעיצוב הישראלי הוא קיומו של הממ”ד. חדר עם קירות בטון עבים, דלת מתכת וחלון קטן. זהו חלל שאי אפשר להתעלם ממנו. עבורנו הממ”ד הוא עבודה עם מציאות ולא עם אידיאל. אנחנו שואפים להפוך אותו לחלק אינטגרלי מהבית, כחדר ילדים, משרד או חדר אורחים. מקום שמרגיש בטוח ונעים ולא סגור או נוקשה. בעיצוב האירופי והאמריקאי אין אלמנט כזה, ולכן חופש התכנון שונה מלכתחילה.
חימום, אדני חלון ואלמנט עיצובי שנעלם. אחד ההבדלים המהותיים בין העיצוב הישראלי לבין העיצוב האמריקאי והאירופי הוא מערכת החימום. בישראל אין חימום מרכזי הנשלט על ידי מערכות הבניין. החימום מתבסס בעיקר על מזגנים ולעיתים על חימום תת־רצפתי, זוהי בחירה פרסונלית. כתוצאה מכך הקירות לרוב נשארים נקיים, ללא רדיאטורים וללא אלמנטים קבועים שמכתיבים את תכנון החלל. בארה”ב ובאירופה החימום המרכזי הוא חלק בלתי נפרד מהבית. הרדיאטורים, הממוקמים כמעט תמיד מתחת לחלונות, יוצרים לא רק נוחות תרמית אלא גם שכבה עיצובית נוספת. אדן החלון, שנוצר סביב מערכת החימום, הופך לאלמנט שימושי וחי. עליו מונחים צמחים, ספרים וכריות, ולעיתים הוא משמש כמקום ישיבה. מערכת החימום אינה רק פתרון טכני אלא חלק מהשפה העיצובית של הבית. בישראל, בהיעדר חימום מרכזי, הקיר מסתיים בקו נקי והחלון נתפס כפתח לאור ולא כאלמנט שימושי נוסף. החלל קל ופתוח יותר, אך גם נטול אותה שכבת עומק ורוך המוכרת מהבתים האירופיים והאמריקאיים.
לסיכום. העיצוב האירופאי והאמריקאי נשענים על מסורת תכנונית ברורה, עם טיפוסי חללים מוגדרים, היררכיה מסודרת ודגש על סדר ואסתטיקה. הבית נתפס כשלם מתוכנן מראש, יציב ועקבי לאורך זמן, זוהי נאמנות למסגרת תרבותית ברורה שממשיכה קווים מוכרים. לעומתם, העיצוב הישראלי נולד מתוך תנאי החיים עצמם. הוא מתפתח מתוך אור, אקלים, משפחתיות, תנועה ומציאות יומיומית משתנה. הבית אינו קומפוזיציה סגורה, אלא מרחב חי ודינמי, שמסתגל לשגרה, לאירוח ולשינויים. הסגנון אינו מטרה בפני עצמה, אלא תוצאה של חיים שנבנים בתוך המרחב של שימוש, נוכחות וזרימה. כמעצבת תל־אביבית, אני פועלת מתוך הסגנון הישראלי העירוני, העמוק והייחודי הזה, ורואה בו שפה עיצובית בעלת ערך ועמדה. לאורך השנים אני חשה שותפה להתפתחותו ולהפצתו בזירה הבינלאומית דרך עבודה, תחרויות ופלטפורמות מקצועיות, וגאה בעיצוב הישראלי שאני יוצרת.